INSOMNIE par Dan TOUBOUL

Publié le par Brigitte Sabban-Weyers

INSOMNIE par Dan TOUBOUL

Dan Touboul écrit des textes, tourne des courts métrages, monte des vidéos. Il écrit en hébreu et je vous propose de lire une traduction (non professionnelle) d'un de ses textes que j'aime particulièrement. (Vous pouvez trouver le texte original plus bas)

Elle ne sait pas que je la regarde. Allongé en silence, j’essaie de ne pas respirer pour ne pas la réveiller de son sommeil. Je suis allongé la, et je souris à 4h00 du matin, et repasse toute ma vie dans ma tête depuis l’instant ou je suis né jusqu’à aujourd’hui. Et je me demande d’où me viens cette chance. Elle n’est pas juste venue, elle a atterri avec une force que je n’ai jamais connue auparavant. Elle me dirige dorénavant pour que ses volontés deviennent les miennes, ses guerres sont maintenant sous ma protection. Et auparavant ma paye, mes factures, mes notes, mes sessions de rattrapages d’examens qui n’étaient pas prévues au départ… tout ça n’est déjà plus important.

Son sourire a pris la première place et me sépare de tous mes soucis comme par enchantement. Mes soucis disparaissent comme s’ils n’avaient jamais existés, sans aucune honte. Après, toutes les fois où je me suis retourné dans mon sommeil, que j’ai bu, que j’ai cogné sur un sac de boxe pour tenter de m’échapper… qu’ils continuent à se quereller entre eux, ils ont décidé de me laisser tomber sans bruit. Que son sourire soit à la place qui lui revient, celui de recevoir toute mon énergie pour tenter de le garder tel je l’ai reçu.

Un instant, elle s’est tournée dans le lit : je me coupe de mon propre monologue qui me détourne de mes pensées. Elle est tellement sereine. Elle dort du sommeil des justes quand mes pensées tordues essaient d‘imaginer toutes les façons de la protéger du mal.

Elle se promène dans des endroits exotiques, rencontre des gens mystérieux que la force de gravité n’influence pas, voit des couleurs qu’on obtient que par des gouttes illégales obtenues par des soirées aux forces supérieures. Et moi je suis bloqué dans ce temps, dans cette ville qui pue, sur un petit matelas, avec des murs délabrés et un chien qui a décidé de changer le réveil de ses maitres.

Je suis là-bas, la tête sur l’oreiller, et suis jaloux du plafond qui a vu ce qu’il a vu quelques heures plus tôt sans pouvoir le raconter à ses fidèles amis. Ça finit par me mordre, après tout, elle va s’énerver demain matin quand je ne me réveillerais pas d’un coup. Je ne suis qu’un paresseux, juste un loir dormeur.

היא לא יודעת שאני מתבונן בה.. שוכב בשקט, מנסה לא לנשום שחלילה לא אעיר אותה משנתה. אני שוכב שם, מחייך בארבע לפנות בוקר, עושה סקירה של כל המעשים שלי מהרגע שנולדתי ועד היום ומנסה להבין מאיפה המזל נחת עלי. לא סתם נחת, בעט בכל מה שהכרתי עד עכשיו, וציווה עלי שמעתה ואילך הרצונות שלה הופכים שלי, המלחמות שלה נעזרות בהגנה שלי, ולפני המשכורת, החשבונות, הציונים, המועד ב' של ה**** שלא הייתה מובנת מלכתחילה ולא התביישה להכשיל אותי ועוד מקורבים אלי, כל אלה כבר לא חשובים..

החיוך שלה לקח את המקום הראשון ונפרד יפה מכל הדאגות שלי בלחיצת יד.. הדאגות שלי הלכו כלא היו, ללא טיפת בושה, אחרי כל הפעמים שהתהפכתי בשינה, שתיתי אלכוהול, הרבצתי לשק אגרוף, בניסיון לברוח מהם ולהשאיר אותם שם, שימשיכו להתכתש עם עצמם, הם החליטו שהם עוזבים בלי תגרה. שהחיוך שלה הוא מועמד ראוי, ושעליו לקבל את כל האנרגיות שלי בניסיון לשמר אותו כמו שקיבלתי אותו.

לרגע קטן היא מתהפכת במיטה, ואני מתנתק מהמונולוג העצמי שיצרתי בהיסח דעת. היא כלכך שלווה. ישנה שנת ישרים בעוד שהמחשבות העקומות שלי מנסות לחשוב על דרכים להגן עליה מפגע רע.

היא מטיילת לה בחלומות למחוזות אקזוטיים, פוגשת אנשים מסתוריים שכוח המשיכה לא משפיע עליהם, רואה צבעים שמשיגים רק דרך טפטוף לא חוקי במסיבה שכוחת אל, ואני תקוע בזמן הזה בעיר מסריחה, במזרון סביר מינוס, עם קירות מתקלפים, וכלב שהחליט שהוא מחליף את השעון המעורר של הבעלים שלו.

אני שם ראש על הכרית, ומתגרה בתקרה שהוא חזה במה שחזה שעות קודם לכן בלי היכולת לספר לחבריו התומכים. זה גם חוזר לנגוס בי בסופו של דבר, אחרי הכל היא תתעצבן מחר בבוקר כשאני לא אקום בתוענה שאני עצלן ואני סתם חזיר שינה..

Publié dans FRAGMENTS

Pour être informé des derniers articles, inscrivez vous :

Commenter cet article

Touboul 07/09/2014 20:24

J'aime toujours autant!

Brigitte Sabban-Weyers 07/09/2014 21:21

It's yours ;-) !